ציטוטים מקבוצת התמיכה המקוונת
כאן תמצאו תגובות של משתתפים בקבוצות העזרה העצמית המקוונות בנושאים שאנו נתקלים בהם בחיי היומיום.
"אתה בטח מקריב הרבה?!"
- "כאמא, את לא מקריבה את עצמך. מה שאנחנו עושות, אנחנו עושות מרצוננו החופשי, כי זה חשוב לנו, כי אנחנו אוהבות את המשפחה שלנו. במבט ראשון, הנתינה והקבלה לא מאוזנים. אנחנו לא תמיד מקבלות בחזרה את מה שאנחנו נותנות. אבל בטווח הארוך, עשיית טוב תמיד משתלמת."
- "המילה 'הקרבה' הופכת אותנו לקורבנות. ואנחנו לא כאלה. חיינו תמיד בידיים שלנו, בכל עת. כשאנחנו עוזרים לאנשינו, מוותרים על דברים, ולפעמים חורגים מגבולותינו, אנחנו עושים זאת מתוך אהבה. 'הקרבה' מרצון יש בה מעין 'חובה', 'סבל', 'מאבק'. אז בואו לא נקרא לזה 'הקרבה', אלא 'ניצחון'. כי בעזרתנו, דברים לפעמים משתפרים, או אפילו קצת יותר טובים."
- "כחיילת, אני בכל מקרה לא רואה את זה ככה. גם כחובשת, אני לא רואה את זה ככה. בעלי הוא גם חבר שלי. אז יש כמה רמות שמהן אני רואה את זה. כחובשת, אני מחויבת לעזור (ובחרתי במקצוע כי אני נהנית ממנו). כחברה, אני מספקת חברות. כאישה, אמרתי שנעבור יחד תקופות טובות ורעות. הוא יהיה שם בשבילי בכל מקרה. אז אין ספק שנצליח יחד. למרות שזה עדיין ממש קשה לפעמים, כמובן. אני מתמקדת במה שכבר השגנו ושיש גם תקופות טובות. ונחמד לקרוא כאן שאף אחת מכם לא רואה בזה הקרבה. אני מוצאת את זה מאוד נוגע ללב. לכל הבעלים שלכם יש נשים נפלאות לצידם."
מה המשמעות של ATEK עבורך?!
- בזכות ATEK, לאחר מערכת יחסים בת 16 שנים עם גבר הסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית כרונית קשה, אני סוף סוף מקבלת תמיכה ועזרה מתמשכות מאחרים שנפגעו גם הם. כאן אני חווה חום, חמלה, ומעל הכל, הבנה ותמיכה מיומנת לצרכים ולאתגרים שלי. עד עכשיו הוזמנתי רק לכמה אירועים, שהיו טובים, אך חסרה להם ההמשכיות של הקבוצה הזו. כמו כן, לא הוצעה לי קבוצת תמיכה חירום 24 שעות ביממה. בזכותכם, אני כבר לא מרגישה כל כך לבד. תודה רבה על כך.
- עמותת ATEK eV וקבוצת התמיכה שלה הפכו לחשובות מאוד עבורי. למרות שבהתחלה היססתי להיפתח ואפילו לבקש עזרה, עכשיו אני פשוט שמח להיות חלק מזה ולא הייתי רוצה לפספס את חילופי הדברים החשובים בתוך הקבוצה. לא רק שאתם נהנים מהידע הרחב והניסיון המגוון של החברים, אלא גם יצרתם חברים לאורך הדרך. בסופו של דבר, אני יכול לומר: אף אחד לא לבד. יחד אנחנו חזקים.
"הוא בחר את זה בעצמו!"
התמודדתי עם השאלה הזו פעמים רבות.
כך היה גם כאשר חברתו של אבי שאלה אותי את השאלה הזו. הייתי די זועם ועניתי כך:
"והאם זו ההצדקה לכך שהוא צריך לשאת את גורלו לבדו כעת? האם זו התשובה לעובדה שהוא נלחם למענך, כדי שתוכל לישון ולחיות בשקט, ליהנות מחיי היומיום שלך בלי דאגות? והאם אתה גם אומר לבנך, מכיוון שהוא כבאי, שהוא יכול לדאוג לעצמו אם יתפס אותו?"
כוחות החירום שלנו מבצעים את תפקידם במחויבות מלאה לארצם ולאנשיה. הם ראויים לכבוד והכרה, ואני שותף לנטל הזה כי גם אני אהיה לצידו אם היה סובל משבץ מוחי או התקף לב."
אני חושב שזה חוסר אונים ובורות טהורים שמובילים מישהו לחשוב או לומר משהו כזה. אולי אפילו בורות, אבל אני מקווה שזה חוסר אונים.
איך ATEKeV עובד!
כל היום, אווזי אפור עפו מעל הגינה שלנו, מפטפטים בקול רם, בצורת V. אני זוכר מה המדע גילה כסיבה לסוג כזה של תעופה.
עם כל פעימת כנף, ציפור אחת יוצרת רוח רוח כלפי מעלה עבור הציפור שאחריה מיד. על ידי טיסה בצורת V, הלהקה מצליחה לעוף רחוק הרבה יותר ממה שציפור אחת יכולה. אם אווזה פורצת את המבנה, היא לפתע מרגישה את מלוא עוצמת התנגדות האוויר וחוזרת במהירות למבנה כדי לנצל את העילוי שמספקת הציפור המובילה. כאשר האווזה המובילה מתעייפה, היא מסתובבת חזרה לקו הרוחבי, ואווזה אחרת לוקחת את ההובלה.
האווזים שמאחוריהם מקפצים כדי לעודד את האווזים שלפניהם לשמור על מהירותם. לבסוף, וזה חשוב: אם אווז חולה או נפצע ונופל מהמבנה, שני אווזים אחרים יפלו יחד עם האווז וילכו אחריו כדי לעזור לו ולהגן עליו. הם נשארים עם האווז שנפל עד שהוא יוכל לעוף שוב. ואז הם ממריאים שוב, לבד או עם מבנה אחר, כדי להצטרף שוב לקבוצתם.
התנהגותן של אווזות אפור בוודאי מוכרת לכולכם. היום, אני, למשל, נזכרתי ב-ATEK eV, בסנדרה ובכל שאר הנשים הנפלאות.
נשים כמונו, בפרט, מסתמכות על "נגד הרוח" כדי להתמודד עם חיי היומיום, חייהן המקצועיים והמחויבות שלנו לגברים שלנו. כל אחד מחברי הצוות יוצר "נגד הרוח" באמצעות המוטיבציה, הפתיחות, הכבוד והגישה הידידותית שלו.
כל אחת מאיתנו מוכנה, במידה שכוחה מאפשר, להתקדם, ישירות אל מול הרוח, ובכך לספק לנשים סביבנו את הדחיפה שתעזור להן לבצע את משימותיהן. וברור לחלוטין לכל אחת בצוות שאנחנו יכולות, רשאיות וחייבות גם לתת לעצמנו לסגת, ואז לקבל בהכרת תודה את הדחיפה שזורמת מהאדם שבחזית.
שבחים, עידוד ונחמה מאחור: זה בהחלט לא טוב רק לאווזים, אלא בהחלט לכולנו.
כוח מרגיע ומנחם משחרר בנו - בדיוק כפי שהוא משחרר באווזים - את הוודאות שגם זמנים קשים יכולים להיות חלק מהחיים ושהחיים יכולים פשוט להיות. ובזמנים כאלה, כמו באווזים, נרגיש את הסולידריות והתמיכה של הסובבים אותנו.
מבנה האווזים הזכיר לי את הקבוצה היקרה שלנו, מה שהופך את המסע שלי להרבה יותר נעים מאשר אם הייתי טס לבד. כי הביחד שלנו הוא דחיפה מוחשית ויקרה לכולנו.
אולי גם שמתם לב איך הקבוצה שלנו תמיד סיפקה לנו דחיפה בשקט דרך הנגישות הידידותית שלנו, המוטיבציה שלנו, ההומור שלנו, הכבוד שלנו והאמון שלנו, וגם השפיעה. ואולי אתם כבר מוצאים שקל יותר לקבל עידוד ותמיכה מאחרים.
מאז שפגשתי חלק מכם, הרגשתי את הדחיפה הדרושה, כמו אווזי אפור שעפים במבנה. במיוחד בתקופות קשות, הדחיפה הזו חשובה כפליים. אני מצפה להמשיך לטוס בטיסות מבנה עם כל אחד ואחת מכם. אין קונסטלציה טובה יותר להתמודדות עם האתגרים הצפויים לנו.
תודה לכם על היותכם שם!
