קטעי קול מקבוצת העזרה העצמית המקוונת
כאן תמצאו תגובות של משתתפים בקבוצות העזרה העצמית המקוונות בנושאים שאנו נתקלים בהם בחיי היומיום.
"אתה בטח מקריב הרבה?!"
- "כאמא, את לא מקריבה את עצמך. מה שאנחנו עושות, אנחנו עושות מרצוננו החופשי, כי זה קרוב לליבנו, כי אנחנו אוהבות את המשפחה שלנו. על פני השטח, הנתינה והקבלה לא נראים מאוזנים. אנחנו לא תמיד מקבלות בחזרה את מה שנתנו. אבל בטווח הארוך, עשיית טוב תמיד משתלמת."
- "המילה 'הקרבה' הופכת אותנו לקורבנות. ואנחנו לא קורבנות. אנחנו תמיד בשליטה על חיינו, בכל עת. כשאנחנו עוזרים לאנשים שלנו, מוותרים על דברים, ולפעמים הולכים מעבר לגבולות שלנו, אנחנו עושים זאת מתוך אהבה, מרצוננו החופשי. 'הקרבה' מרמזת על 'חייב', 'לסבול', 'להיאבק'. אז בואו לא נקרא לזה 'הקרבה', אלא 'לנצח'. כי דרך העזרה שלנו, דברים לפעמים משתפרים, או לפחות קצת יותר טובים."
- "כחיילת, אני בכלל לא רואה את זה ככה. וגם לא כחובשת. בעלי הוא גם חבר שלי. אז אני מסתכלת על זה מכמה נקודות מבט. כחובשת, אני מחויבת לספק סיוע (ובחרתי במקצוע הזה כי אני נהנית ממנו). כחברה, אני מציעה תמיכה כחברה חיילת. כאשתו, אמרתי שנעבור יחד את הטוב והרע. הוא יהיה שם בשבילי בכל זאת. אז אין ספק שנעבור את זה יחד. למרות שזה עדיין ממש קשה לפעמים, כמובן. אני מתמקדת במה שכבר התגברנו עליו ושיש גם זמנים טובים. וזה נפלא לקרוא כאן שאף אחד מכם לא רואה את זה כקורבן. אני מוצאת את זה מאוד נוגע ללב. לכל הבעלים שלכם יש נשים מדהימות לצידם."
מה המשמעות של ATEK עבורך?!
- דרך ATEK, לאחר 16 שנות שותפות עם גבר הסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית כרונית קשה, אני סוף סוף חווה תמיכה ועזרה מתמשכות מאנשים אחרים הסובלים ממנה. כאן אני מוצא חום, חמלה, ומעל הכל, הבנה ותמיכה מיומנת לצרכים ולאתגרים שלי. בעבר, הוזמנתי רק לאירועים מזדמנים, שהיו טובים, אך חסרה להם ההמשכיות של קבוצה זו. כמו כן, לא הייתה לי גישה לקבוצת תמיכה חירום הפועלת 24 שעות ביממה. בזכותכם, אני כבר לא מרגיש כל כך לבד. תודה רבה.
- עמותת ATEK eV וקבוצת העזרה העצמית הנלווית אליה הפכו לחשובות מאוד עבורי. למרות שבהתחלה היו לי הסתייגויות לגבי פתיחת הקשר ובקשת עזרה, עכשיו אני פשוט שמח להיות חלק מזה ולא הייתי רוצה לפספס את חילופי הדברים החשובים בתוך הקבוצה. אתם לא רק נהנים מהידע הרחב והניסיון המגוון של החברים, אלא גם יצרתם חברויות. בסופו של דבר, זה נכון: אף אחד לא לבד. יחד אנחנו חזקים.
"הוא בחר את זה בעצמו!"
התמודדתי עם השאלה הזו פעמים רבות בעבר.
אותו דבר קרה כשחברה של אבי ענתה לי. איבדתי את העשתונות לחלוטין ועניתי כך:
"והאם זו עכשיו ההצדקה לכך שהוא צריך לשאת את גורלו לבדו? האם זו התשובה לעובדה שהוא נלחם למענך כדי שתוכל לישון ולחיות בשקט, ליהנות מחיי היומיום שלך בלי דאגה בעולם? והאם גם תגיד לבנך, מכיוון שהוא כבאי, שהוא יראה לאן הוא יגיע אם זה יקרה לו?"
כוחות החירום שלנו מבצעים את תפקידם מתוך אמונה גמורה כלפי ארצם ועמה. הם ראויים לכבוד והכרה, ואני חולק על נטל זה כי אהיה לצידם אם יסבלו משבץ מוחי או התקף לב.
אני מאמין שזו חוסר אונים ובורות גרידא שמובילות מישהו לחשוב או לומר דברים כאלה. אולי גם בורות, אבל אני מקווה שזו חוסר אונים.
איך גם ATEKeV עובד!
כל היום, אווזי אפור עפו מעל הגינה שלנו, צופרים בקול רם, בצורת V. אני זוכר מה המדע גילה כסיבה לאופן הטיסה הזה.
עם כל פעימת כנף, ציפור אחת יוצרת רוח רוח כלפי מעלה עבור הציפור שמאחוריה. על ידי טיסה בצורת V, הלהקה יכולה לנוע רחוק הרבה יותר ממה שציפור אחת יכולה. אם אווזה נופלת מהמבנה, היא לפתע מרגישה את מלוא עוצמת התנגדות האוויר וחוזרת במהירות למבנה כדי לנצל את העילוי שמספקת הציפור שלפניה. כאשר האווזה המובילה מתעייפה, היא מסתובבת חזרה לקו הצד, ואווזה אחרת לוקחת את ההובלה.
האווזים מאחור צופרים כדי לעודד את אלה שבחזית לשמור על מהירותם. לבסוף, וזה חשוב: אם אווז חולה או נפצע ונופל מהמבנה, שני אווזים אחרים נופלים יחד איתו ועוקבים אחריו כדי לעזור לו ולהגן עליו. הם נשארים עם האווז שנפל עד שהוא יכול לעוף שוב. לאחר מכן הם ממריאים שוב, לבד או במבנה אחר, כדי להצטרף שוב לקבוצתם.
התנהגותן של אווזות אפור בוודאי מוכרת לכולכם. זה גרם לי לחשוב על ATEK eV היום, על סנדרה ועל כל הנשים הנפלאות האחרות.
נשים כמונו, בפרט, מסתמכות על תמיכה כדי להתמודד עם חיי היומיום, עם חיינו המקצועיים והמחויבות שלנו לבעליהן. כל אחת מחברות הצוות מייצרת תמיכה זו באמצעות המוטיבציה, הפתיחות, הכבוד והגישה הידידותית שלה.
כל אישה מוכנה, במידה שכוחה מאפשר, לצעוד קדימה, ישירות אל מול הרוח, ובכך לתת לנשים סביבנו את הדחיפה שעוזרת להן לבצע את משימותיהן. וברור לחלוטין לכל אחת בצוות שאפשר, מותר וחייב גם להישען אחורה, ואז לקבל בהכרת תודה את זרם הרוח הזורם אליה מהאדם שלפניה.
שבחים, עידוד ונחמה מאחור: זה בהחלט לא רק עושה טוב לאווזים. אלא בהחלט לכל אחד ואחת מאיתנו.
כוח מנחם ומרגיע, בדיוק כפי שהוא עושה לאווזים, משחרר את הוודאות שגם זמנים קשים הם חלק מהחיים ופשוט מותר להם להיות. ושבזמנים כאלה, כמו האווזים, נרגיש את הסולידריות התומכת של הסובבים אותנו.
היווצרות האווזים גרמה לי לחשוב על הקבוצה היקרה שלנו, מה שהופך את המסע שלי לנעים הרבה יותר מאשר אם הייתי טס לבד. כי הביחד שלנו הוא דחיפה מורגשת ויקרה לכולנו.
אולי גם שמתם לב איך הקבוצה שלנו, דרך הגישה הידידותית, המוטיבציה, ההומור, הכבוד והאמון שלנו, תמיד סיפקה לנו דחיפה בשקט והשפיעה לטובה על כולנו. ואולי כבר קל לכם יותר לקבל תמיכה ועידוד מאחרים.
מאז שהכרתי חלק מכם, הרגשתי את ההתרוממות הנדרשת, כמו אווזי אפור שעפים במבנה. במיוחד בתקופות קשות, ההתרוממות הזו חשובה כפליים. אני שמח שאני יכול להמשיך לטוס במבנה עם כל אחד ואחת מכם. אין שילוב טוב יותר להתמודד עם המשימות הצפויות לנו.
תודה על קיומכם!
